מתוך כתבה "הנול שהיה בלול"

כתבה מרים ברוק -כהן

עליית הנאצים בגרמניה, נראתה להורים מסוכנת וב1933 הם נסעו לבדוק מה ואיך קורה בישראל. הם ביקרו במקומות שונים בעיקר קיבוצים, ולדברי טובית אביה סיפר שאת רב המידע שלו קבל מהאופים שאפו בלילות. ההורים חזרו לגרמניה, דר' קרמר נשאר להסדיר את עניניהם והאם, טובית, אחותה הבכירה ממנה ואחיה עלו ארצה והגיעו לקבוץ בית אלפא, ששם שמחו מאד שהגיעה עוד ילדה בגיל זה כי היתה שם רק ילדה אחת. כאשר האב הגיע הם התישבו בנהריה, שם היה רופא עינים אבל גם קבלו 'משק עזר' קטן ברחוב מרגוע , שבו גידלו פירות ירקות ותרנגולות.

טובית שמשון טווה חוטים בכישור צילום: יערה שמשון

היה מחסור גדול בכל צרכי החיים, ולנהריה הגיעה אשה הולנדית 'הני פוס', שהגתה רעיון ללמד את נשות נהריה לארוג, כדי שתוכלנה ליצור מגבות מפות ועוד בדים לצריכה משפחתית ואפילו למכירה. טובית התלהבה מאד ולמדה אצלה אריגה. לא היה פשוט למצוא נול, אבל קרה נס קטן וטובית מצאה נול מיוחד שעליו היא אורגת עד היום. גברת מולר אשת המנהל של 'נשר', ארגה גם היא ונגר המפעל בנה לה נול לפי מפרט של נול איכרים אירופי, מעץ של אוניה שהיתה שקועה בים. העץ שהיה רווי מים, היה גמיש אך גם חזק ויציב וכבר אף פעם לא סבל מלחות, ולכן שמר על צורתו כל השנים עד היום.

כתובת לכתבה המלאה הנול שהיה בלול