בדרך למולדת החדשה

בדרך למולדת חדשה
ברחובות חיפה הסתובב יהודי בגיל ארבעים וחיפש מונית לנהריה. הוא פנה לנהגים היהודים שדיברו אידיש ושאל על שירות מוניות לנהריה הסתכלו עליו בעיניים שחולות: "היכן נמצאת נהריה זו?" תמהונו של היהודי עלה על תמהונם: היתכן שמי שנמצא בארץ ישראל אינו מכיר מקום זה? הוא שמע על נהריה עוד בהיותו בגרמניה. הסביר לנהגים שנהריה נמצאת צפונית לעכו. "אנו נוסעים רק עד עכו" השיבו לו, "הלאה ממנה תוכל להגיע רק באוטובוס הערבי הנוסע לביירות". באין ברירה נכנס לאוטו הערבי המלא כפריים, תרנגולות וגגיות מלאות בירקות. צפוף חם ומלוכלך היה בתוך האוטובוס.

הדרך ארכה זמן רב. האוטובוס עצר לעתים קרובות, ערבים עלו וירדו. הדרך הייתה שוממה, כפרים עלובים ובודדים, העיר המלאת רעש ולכלוך ושוב כפרים ערביים והנה עצר הנהג את האוטובוס ואמר ליהודי "כאן נהריה". הסתכל היהודי החוצה ולא ראה דבר. לא עץ, לא שיח, כמה בקתות עלובות וזה הכל. היסס רגע וירד.

מה שנגלה לעיניו לא היה מרהיב עין ולא מבטיח רבות. שטח אדמה שגבל עד הכביש היה מכוסה קני סוף וצמחיה דלה אחרת, בינהם נראתה אדמה אפורה מבוקעת ובין חריציה שלוליות מים. השמש חיממה ורוח ים קלילה הניעה את קני הסוף שהשמיעו רישרוש לא עליז. עמד היהודי ובהה במראה ונזכר במה ששמע בהיותו בגרמניה על אודות הישוב "נהריה" בו צריכים הוא ובני ביתו ועוד עשרות אחרים למצוא מקום חדש לחיות בו מאחר ובארצו הישנה בה חיו אבותיו ואבות אבותיו, לא ניתן לו לחיות יותר.

נעירת חמור עוררה אותו ממחשבותיו. לפחות שומעים קול אחר ולא רעש קני סוף בלבד ואפילו זו רק נעירת חמור. הצעיד עצמו לתוך 'המושבה'.

בדרך פגש פלח ערבי וניסה לברר אם נמצא מישהו מן המתיישבים. אלא שהוא לא ידע ערבית והערבי לא שמע גרמנית. אחרי מאמצים רבים ותנועות ידיים רבות והשמעת מילים כמו: "יהודים" ו"נהריה" הבין הערבי מה רצונו והראה לו לכיוון הים. המשיך לשם. אם כן, חשב בליבו, זהו המקום על אודותיו שמע מהדוקטור שיזם את הרעיון עוד בגרמניה. כאן צריכים להתיישב כל מכריו וחבריו, בעלי עסקים גדולים, בעלי השכלה אקדמאית ורופאים, לנהל משק חקלאי ולהוציא את לחמם מן הארץ. כל אלה שמעו על חקלאות רק כאשר אכלו אותה.

בדרך כלל טובים היחסים עם האוכלוסייה הערבית מלבד היותם מתחרים רציניים בחקלאות, ואין פלא שהצלחתם גדולה יותר. הם נולדו על אדמה זאת. גדלו עליה ומכירים אותה היטב. יהיה צורך לגדל סוגי תוצרת חקלאית שאינם ידועים להם כל כך, הסביר החבר. הוזמנו מצרפת חמישה עשר שתילי תות-שדה לשתילת ניסיון. נהריה תהיה המקום הראשון בארץ ישראל שיגדל תות-שדה.

נתעגם למרות גאוותו של חברו. שם חשב, מעבר לים גדל תות ביערות ואין אדם מגלו. ניער את ראשו כאילו רצה לגרש את המחשבות המטרידות ויחד עם חברו הלכו אל אדמתו. במפה ראה את המקום עוד בהיותו בגרמניה. אבל באותו הרגע תפס אותו רצון עז לדרוך על האדמה שלו, אולי בכדי לשאוב ממנה עידוד. ראה אותו חברו בעגמומיותו שילב יד בידו והביאו למקום. על יד דרך עפר צרה התרוממה מקצת אדמתו מעל הכביש ואין עליה דבר. עמדו שניהם והתבוננו בה. מסתורית הייתה לא דיברה כלום, ואולי כן דיברה אלא שהוא לא הבין את שפתה. טיפס ועלה צעד וחיפש מקום היכן להעמיד את "בית", את הליפט אותו הביא מגרמניה ובו כל מיטלטליו. מה שצריך מיד לעשות זה לנטוע עץ או שניים, אולי עצי אקליפטוס איזדרכת או עצי תות. נטע כמה מהם לאורך הדרך וכמה מצד דרום למען יתנות צל.

בינתיים עברה השמש את מחצית הרקיע ופנתה לעבר הים וקרירות הורגשה באוויר. הסתכל בשעונו ונזכר שהאוטובוס החוזר מביירות יעבור עוד מעט. האיץ בחברו ושניהם פנו לעבר הכביש. בדרך הבחין בעוד כמה בקתות דלות חיים כאן אנשים, מעניין מה תגיד אישתו שרה. חייך, נזכר בשמלת הפאר שהביאה עימה לארץ. היא לא תזדקק לה הרהר, הבגד הראשון לו היא זקוקה בדחיפות הוא זוג מכנסיים ארוכים בצבע חקי. במלתחה שהביאה מהבית לא היה דבר כזה התחייך, וחשב איך היא האוהבת כל כך בגדים נאים תתרגל לבגדים חדשים אלה.

לתל אביב הגיע מאוחר בערב עייף ומלא חששות. חשש מפני תגיבתה של שרה לתאור אותו הביא עימו מהמקום החדש. נכנס לחדר מגוריהם ומצא את בני משפחתו מצפים לו וכשראה אותם מודאגים נתבהרו פניו. הרגשותו נשתפרה, טוב לחזור הבייתה, טוב להימצא בין נפשות קרובות, שלח לעומתם חיוך וכולם נתחייכו עימו. מיד נזדרזה אישתו והקריבה לו את ארוחתו. ישב לאכול האיש לא שאל אותו דבר עד שסיפר להם על מעשיו מאז עזב את הבית, לא כיסה דבר, סיפור מהימן מסר להם ומיד הוצף בשאלות על ידי ילדיהם. ענה מה שענה לא הסיר עיניו משרה, וזו שתקה, רק בעינייה קרא שליבה הולך למקום החדש. מתי נצא גם אנו לנהריה שאלו הילדים, שמא נחכה עד שנקים בית כלשהו, אמר הוא. לא, אנחנו עוקרים מכאן מחר ענתה אשתו, רק נארוז את החפצים המעטים שבידינו, נטעין את הליפט על מכונית, צריך למהר, יש הרבה מה לעשות.