אבא שלי-פאול(פופי) שידלוף

כתבה: תמר סופר(שידלוף)

אבי נולד ב-5.7.1901 חי בברלין עד 1935 עד לעליתו ארצה. הגיע לנהריה במאי 1935 וחי בה עד מותו ב-1.2.1964 בנהריה היו שתי קבוצות עיקריות של מתישבים.

1. בעלי הממון –אלה שעלו כקפיטליסטים ושלמו 1000 לי'ש בעבור רשיון העליה.
2. הפועלים-שרובם היו יוצאי תנועת ביתר ולא היו יוצאי גרמניה.

אבי לא השתייך לאף אחת מן הקבוצות.הוא הניע בהמלצת אחותו שגיסה מר היינץ לחמן כבר היה בנהריה. בתחילה גר יחד עם היינץ בליפט.כיון ששניהם היו גבוהי קומה-בנה היינץ שהיה נגר-בתוך הליפט "גלריה"(במונחים של היום).

כל בקר קפלו את המיטות ושמו אותן למעלה על הגלריה,על ידי כך היה בליפט שלהם מקום וחברים נהגו להתאסף אצלם.היתה תמונה –היא לא בידי-שאבא עומד בחוץ ליד ברז ומצחצח שיניים.זאת רק להדגמה עד כמה חד היה ההבדל בין החיים שם- בברלין וכאן בנהריה. אבא עבד בחברת "נהריה –משקים זעירים בע'מ".חברה זו היתה אחראית לרכישת האדמות והרוכשים היו בעלי המניות.

בשנת 1937 הורי התחתנו ואמי-שאותה עוד הכיר מתנועת הנער "בלאו-ווייס" מגרמניה עברה לנהריה.
אלה היו ההוראות שאבא נתן לה לפני בואה באשר לביגוד: לקיץ-מכנסי חאקי קצרים ליום יום ומכנסיים קצרים לבנים לשבת.לחורף: מכנסי חאקי ארוכים ליום יום ומכנסיים כחולים לשבת.הם גרו בצריף על המשק של דר' וייל ועם לידתי ב1938 עברו לבית לשצינר החדש מול מגדל המים. כאמור הורי לא השתייכו לאף אחת משתי הקבוצות העיקריות.

אבי היה כל ימיו דמות יוצאת דופן.אדם שלא הולך בתלם.אדם חכם ביותר אך קצת "משוגע". זו ודאי גם הסיבה שמעולם לא השתלב בעסקנות או תפקידים ניהוליים של המושבה. ברצוני לספר על שתי תרומות משמעותיות של אבי למושבה.

בשנת 1947 עם פרוץ מלחמת השחרור נעלמו כל המסמכים הקשורים לחלוקת המשקים בנהריה. הטאבו היה בעכו והמסמכים פשוט נעלמו.פנו אל אבי שהיה האדם היחיד שהיה ביכולתו לשחזר את הדברים.אבי שחזר את כל חלוקת האדמות,גבולות המשקים וכו' מזכרונו.כל המפות הקיימות כיום מתבססות על אותו שחזור שאבי עשה.

בשנת 1943 החליטה ממשלת המנדט לבנות מסילת ברזל בעבור קו הרכבת חיפה-ביירות.כיון שנהריה היתה אדמה פרטית-הלאימה הממשלה אדמות לשם הנחת המסילה.בערך בשנת 1945 נסגרה "החברה למשקים זעירים".

בשנת 1951 פנו אל אבי כדי שיהיה המוציא לפועל של סגירת החברה.אחד הנושאים שנשאר פתוח היה האדמות שהממשלה הבריטית הלאימה בשנת 1943.אבי פנה לממשלת אנגליה בטעון שהם חייבים לפצות את בעלי המשקים לגבי האדמה שנלקחה מהם.התנהל משא ומתן שבסופו הסכים משרד המלחמה הבריטי לשלם.היה ויכוח.הבריטים רצו לשלם לפי השער של 1952 ואילו אבי טען שעליהם לשלם לפי השער של 15.5.48 שאז לירה סטרלינג היתה =לירה ישראלית.

התקיימה אספת בעלי מניות .אבי טען שהבריטים היו צריכים לשלם ב15.5.48 ולכן עליהם לשלם לירות סטרלינג.. ההפרש היה פי 8.בעלי המניות לא הגיעו להסכמה.אבי לקח הלוואה ושלם לאותם בעלי מניות שרצו את חלקם.חלק מבעלי המניות הלכו אתו.

אבי-שלא היה עורך דין תבע את משרד המלחמה הבריטי בבית משפט השלום בהאג-וניצח!!

בעלי המניות קבלו במקום 5300 לירות ישראליות ,5300X8 =42,400 לירות סכום עתק בשנת 1953. לאות תודה העלו בעלי המניות את שכרו של אבי.

אבי עסק בעניני הטאבו של נהריה ורבים מהתושבים זוכרים אותו על כך לטובה.